244 | המלך שותה, חגיגת הלילה ה- 12, 1640
יעקוב ג'ורדנס 1593-1678
ס"מ 156210X, שמן על בד, מוזיאון מלכותי לאמנויות יפות, בריסל, בלגיה.

יעקב ג'ורדנס היה אחד משלושת ציירי הבארוק הפלמי, יחד עם פיטר רובנס ואנתוני ואן אייק. ג'ורדנס מזוהה בסגנונו לאסכולת אנטוורפן, תנועה אמנותית שרווחה במהלך המאה ה- 16 בארצות השפלה והגיעה לשיאה במאה ה- 17. עיקר השפעתה של התנועה נעוצה בציוריו של האמן הפלמי, פיטר רובנס.
ג'ורדנס קנה את תהילתו בזכות הציורים הענקיים שהוזמנו ממנו וביניהם הציור הנוכחי "המלך שותה". בנוסף, התפרסם ג'ורדנס כמעצב שטיחי קיר עצומים שהוזמנו לפאר את ארמונות האצולה הפלמית. בציוריו הוא מתאר סצנות המבוססות על הווי החיים המקומי, כולל סצנות דתיות, והוא משלב בהם גם פתגמים המרמזים על המסר אותו הוא מבטא ביצירותיו.
בציור מתוארת סעודת ה- "אֶפּיפֵנִיָה", חג ההתגלות שמקורו בזרם האורתודוכסי בנצרות, ביום ה- 12 לחג המולד. חג זה
מציין את יום התגלותו של אלוהים בדמות ישו בפני שלושת המאגים. בציור אנו רואים את כל המשפחה מתכנסת, כולל המשרתים, ויושבת סביב שולחן עמוס בשפע של אוכל ויין. ראש המשפחה הוא זה שמוכתר ל- "מלך", יושב במרכז וכתר נייר על ראשו. סגנונו של ג'ורדנס הוא צבעוני ומלא תנועה והבעה, בשונה מסגנונם המאופק יותר של בני דורו שציירו דיוקנים מהוגנים ושמרנים. הסצנה מתרחשת כנראה בבית מרזח שם חוגגת המשפחה, האנשים אוכלים, מעשנים, שרים ונראים כשיכורים המתהוללים עד כדי אובדן חושים.
בפינה הימנית מוצגת דמות שיכור המקיא את נשמתו. ה- "מלך" במרכז מעודד את שירת המסובים ומאחוריו דמות מנגנת בחמת חלילים. הציור מדגיש על-ידי הבעות הפנים של הנוכחים, את האווירה הקולנית, ויש תחושה שעוד מעט תפרוץ קטטה במקום (מה שבדרך כלל התרחש בעקבות סעודות כאלה). יש הסבורים כי האמן איננו מגנה את האנשים המתהוללים. כל דמות שקועה בעצמה ומתמכרת לשירה ולשתייה.
הציור נועד לבטא את חמשת החושים ולתת לצופה תחושה כאילו גם הוא משתתף בחוויה.
בראש הציור הוסיף האמן כיתוב: "טוב להיות מוזמן לארוחת חינם". זו כתובת הלקוחה מפרסומים של השליטים שרצו לפאר את עצמם ולהתגאות בהתחשבותם ודאגתם להמוני העם. ג'ורדנס משלב כתובת זו בסצנה של הילולת שיכורים שנראים מגוחכים ביותר, ואולי אפשר לפרש זאת כביטוי לחוסר האמון שלו בטוב לבם של השליטים.
לנושא זה היו עוד גרסאות שצייר ג'ורדנס ובאחת מהן הופיעה כתובת אחרת שמשמעותה: "שום דבר לא נראה יותר מטורף מאשר שיכור". אחת הפרשנויות טוענת שהאמן מבטא בוורסיות אחרות של הציור דווקא את סלידתו מארוחות שחיתות, ובעיקר ממצבים בהם אנשים משתכרים ומאבדים צלם אנוש, בהתנהגותם הקולנית והגסה.