246 | אורפיאוס ואורידיקה 1865

גוּסְטָב מוֹרוֹ, 1826-1898

שמן על בד, 154X100, מוזיאון ד'אורסיי, פריז.

גוסטב מורו נולד וגדל בפריז להורים אינטלקטואלים שעודדו מאד את כישרונותיו האמנותיים. בציוריו מופיעים בעיקר נושאים ספרותיים והמסר העיקרי שהוא מבטא בהם הוא סימבולי. הוא מזוהה עם הזרם הסימבוליסטי באמנות, שהשפיע גם על ציירים סוריאליסטים. למורו היו יחסים רומנטיים עם אלכסנדרין דוּרוֹ, פסנתרנית יפהפייה שהייתה המוזה שלו ומודל להרבה מאד מציוריו. לאחר 25 שנים של חיים משותפים, נפטרה אלכסנדרין ממחלה, ומורו, בלב שבור, המשיך לצייר את דמותה, בעיקר בציורים שעסקו באהבה ובמוות.

בציור זה מוצגת אורידיקה, נושאת באהבה את הנבל עליו מונח ראשו של אורפיאוס אהובה, לאחר שנרצח על-ידי בנות האלים.

הסיפור המיתולוגי על אורפיאוס ואורידיקה נגע מאד ללבו של מורו והוא צייר כמה גרסאות שלו. זהו סיפור אהבה

של גבר אמן לאישה, והניסיון שלו לגייס את היכולות האומנותיות שלו על מנת להתגבר על המוות. בעזרת כישרון הנגינה של אורפיאוס הוא הצליח לשכנע את אלי השאול להיכנס אל השאול ולנסות להחזיר את אורידיקה אהובתו, אשר הוקשה על-ידי נחש ומתה. האלים, אשר התרגשו מכישרונו של אורפיאוס, הזהירו את אורפיאוס שהתנאי היחיד לכך שהוא ואורידיקה יחזרו יחד מן השאול הוא שאסור לו להתבונן לאחור ולבדוק האם אורידיקה איתו.

התכונות האנושיות של אורפיאוס (חשש, התלבטות, סקרנות, געגועים) הם אלו שגרמו לו בסופו של דבר להסב את ראשו בניגוד להוראות האלים ולהיכשל בניסיון לשנות את סופיות המוות, רצון שנועד לכישלון מראש. מאז, התרחק אורפיאוס מחברת בני אדם והמשיך לנגן ולשיר, עד שנרצח על-ידי נשים מטורפות שקינאו באהבתו לאורידיקה.

הסיפור המיתולוגי, משקף את כאבו של מורו במותה של אהובתו וגם מעלה שאלות פילוסופיות, שאלות שהעסיקו תמיד את בני האדם: האם המוות הוא דבר סופי ? האם אהבה עזה יכולה לשנות את הגורל ? האם יכולות אומנותיות יכולות לפרוץ גבולות אנושיים ?

מורו מצייר מטאפורה  לנצחיותה של המוזיקה והאמנות בכלל, לשרוד ולענג, גם מעבר לחייו של האמן עצמו. מספרים כי מורו הכין סקיצות רבות לציור ואת הנוף הדמיוני שברקע אשר יוצר אווירה חלומית, צייר בהשראת היצירות של ליאונרדו דה וינצ'י. בשל כך נחשב מורו לאחד ממבשרי הסוריאליזם, זרם שעסק בעולם הפנטסיה והחלומות.