232 | סעודת השייטים, 1881
פייר אוגוסט רנואר, 1841-1919
שמן על בד, 130X173 ס"מ, אוסף פיליפס, וושינגטון.
זהו נושא אימפרסיוניסטי אופייני המתאר את חיי הבורגנות בשעות הפנאי. רנואר מצייר בתמונה זו 14 מחבריו במרפסת מסעדה ידועה שבפונדק "פורנייה", בקרבת האי שאטו, אלו שייטים שעורכים סעודה לאחר השייט. הציור מתאר אותם באווירת בוקר מאושרת כשעל השולחן מוצגים שאריות אוכל, פירות ויין.
בציור מופיעים בעל המסעדה, אלפונס פורנייז, בתו, לואיז אלפונסין, אשתו לעתיד של רנואר, אלין, אספן האמנות שארל אפרוזי (חובש המגבעת בתמונה), ועוד אמנים ושחקנים המוכרים בבוהמה הפריזאית. חלק מהגברים לבושים בבגדים לא פורמאליים, כיאה לשייטים העוסקים בפעילות ספורטיבית, והנשים לבושות בבגדים בורגניים סולידיים. רנואר עצמו נמצא מימין, ליד הבחור היושב על הכיסא ההפוך, זהו פטרונו גוסטב קאייבו, ומולו יושבת אשתו לעתיד של רנואר, אלין שריגו.
הדמויות ממקומות על פני כל שטח הציור בתנוחות ישיבה סטטיות שלוות, אך יש מעין משחק מבטים ביניהם שיוצר את ההתרחשות הדינמית ומרמז על שיחתם העירנית. מעבר לתיעוד חבריו, מתמקד רנואר בנושא האור. מוקד האור העיקרי מגיע מהמרפסת ומשתקף בחלקים הבהירים בציור, במיוחד בגופיות הלבנות של שני הגברים בקדמת התמונה.
הציור הוא מחווה ידידותית לכל חבריו של רנואר, אך הוא מבליט לפחות שלושה מהם בחיבה יתרה. הראשונה היא אלין, אשתו, היושבת בחזית ומשתעשעת עם כלב מחמד. אלין הייתה מעצבת בגדים במקצועה ואשתו המסורה של רנואר מזה שנים רבות. למרות שהייתה צעירה ממנו ב- 20 שנה, היא נפטרה לפניו והוא הנציח את דמותה ברבים מציוריו.
הדמות השנייה, עם הגב אל המתבונן, הוא צ'ארלס אפרוזי, יהודי צרפתי, מבקר אמנות, היסטוריון ואחד מבעלי העיתון לה גאזט. הוא ומשפחתו היו חשובים בעולם האמנות בפריז ועקב כך היו מטרה לגילויי אנטישמיות רבים. אך כל זאת השתנה עם פרשת דרייפוס ב- 1894 והיום הוא מצוטט בכל מוסד אקדמי לאמנות.
הדמות השלישית היא האישה הלוגמת מכוס היין, אלן אנדרה, שחקנית ששמשה כמודל לציירים רבים כמו אדגר דגה, מונה ואחרים. היא הופיעה בעיקר בחוגי התיאטרון המודרני ששאף להציג סצנות מציאותיות, ללא תפאורה, כדי לתת ביטוי ריאליסטי למציאות.
הציור שהוצג לראשונה בתערוכה האימפרסיוניסטית החשובה ב- 1882, נחשב לאחד משבעת הציורים הטובים ביותר בתערוכה. הוא נרכש מרנואר על-ידי האספן פול דוראן רואל, ונמכר לאחר מכן בשווי של 125,000 דולר לדנקן פיליפס מוושינגטון, שם הוא מוצג עד היום.