ממנה הושפע ורמיר, בהעניקו לחלבנית אותה הבעה מהורהרת.

יצירה זו היא אחת האטרקציות היפות שבמוזיאון ריקס באמסטרדם, לא רק בזכות יופייה הצבעוני והדיוק הריאליסטי שלה, אלא כי היא מבטאת את הנורמות והמסורת של החברה באזור פלנדריה בתקופת המאה ה- 17, שבה נוצר ז'אנר שתיאר את עיסוקן של המשרתות בבתים אמידים המתוארות לעיתים קרובות כנשים מלאות תשוקה והמהוות סכנה לגברים ומאיימות על כבודו ובטחונו של הבית. משום מה יצא להן מוניטין של "קלות להשגה" ושל מאהבות. ציוריו של האמן פיטר הוך, בן זמנו של ורמיר, תיארו גם הם סצנות של אדונים ומשרתות באופן בוטה ביותר.

גם כותרת הציור "החלבנית", מקורה בכינוי נפוץ לבחורות שעיסוקן בחליבת הפרות, כינוי בעל קונוטציה מינית. רמז מיני נוסף הם ציורי האריחים למרגלות הקיר מימין, המתארים את דמותו של קופידון סמוך לרגליה של המשרתת. זוהי המשרתת המפתה, ממנה צריך "להיזהר".

ורמיר, למרות מספר סמלים המבטאים את מסורת הז'אנר, כפי שרווחה בתקופתו, דווקא מתכוון לבטא בציור מסר ביקורתי הדן בצביעות של הגברים מהחברה הגבוהה, והאינטראקציות המיניות או הרומנטיות ביניהם לבין עוזרות הבית, שהרי אלה אינם מתכוונים כלל לחבור אל המשרתות ברצינות. לכן הוא מתאר את המשרתת כאישה מופנמת בלבוש צנוע המבצעת את עבודתה בזהירות, ומדגיש בכך ערך מסורתי נוסף: "עבודת הכפיים מכבדת את בעליה". ציור זה הוא אחת הדוגמאות הנדירות של תיאור המשרתת שטופל בצורה אמפאתית ומכובדת.