224 | לה דיוואן ג'אפונז, 1893
הנרי דה טולוז לוטרק, 1864-1901
ליטוגרפיה, 62X81 ס"מ, אוסף פרטי, קליפורד א. פורסט.
טולוז לטורק נולד למשפחה עשירה ובעלת יוחסין בצרפת, אך בהיותו בן 14, הפסיקו רגליו לגדול עקב מחלה גנטית והוא נותר נמוך כגמד. בנוסף הוא נפל מסוס והתאונה עיוותה את גופו וגרמה לו לצלוע. אך נכותו הפיזית, האלכוהוליזם ואף מחלת העגבת לא מנעו מטולוז לוטרק לפקוד מדי ערב את חיי הלילה הסוערים והשוקקים של פריז בסוף המאה ה-19. ייסורי הנפש שחווה בגלל מומו דחפו אותו לחיות ברובע האמנים בפאריס, "מונמרטר", שהיה בתקופתו רובע עני ובוהמי והתגוררו בו טיפוסים משולי החברה. לוטרק השתלב בחיי הלילה של המקום וחש בנוח בחברתם של טיפוסים מפוקפקים, לרבות יצאניות, שחקנים, זמרים ולהטוטנים שהופיעו בקרקסים, בקברטים ובמועדוני הלילה (שם התבססו המופעים על מופעי עירום, ומחזות ארוטיים).
טולוז בילה במועדונים אלה את רוב זמנו
והרבה לשתות משקאות חריפים, אך תמיד היה מצויד בפנקס הרישומים שלו וצייר ללא הרף. לעיתים הוא השתקע בבית בושת למשך שבועות רצופים, כי שם חש שמקבלים אותו כמו שהוא. ההתרחשויות במקום הפכו לנושאי ציוריו, נושאים חדשים שטרם נראו באמנות. הטיפוסים שהסתובבו שם הפכו למודלים הקבועים שלו והוא תיאר את הצד העלוב של החיים מתוך תחושת גורל משותף.
חמוש בפנקס הרישומים שלו, הפך טולוז לוטרק לדמות בוהמיינית מוכרת בסצנה המקומית של הברים, קברטים, מועדוני הלילה, תיאטראות, ובתי הבושות, אותם תיאר בציוריו, בכרזות ובפוסטרים. כיוון שהכיר את בעלי המועדונים, התבקש מידי פעם לפרסם כרזה שתפרסם את התוכנית האמנותית של המועדון שבו בילה, וכך הוא התפרנס. הוא צייר בעבור מועדוני הלילה והקברטים כרזות ופוסטרים שנועדו למשוך קהל. הוא ידע שהדרך הטובה ביותר למשוך קהל היא להדגיש ולצייר על כרזות הפרסום את כל המפורסמים והסלבריטאים שנוהגים לבלות ולהופיע במקום.
הכרזה שבציור מפרסמת את הקפה "לה דיוואן ג'אפונה" (ספה יפנית בצרפתית), אשר נקרא כך מפני שהוא עוטר בסגנון יפני והיו בו כסאות במבוק ואהילי נייר אורז. לוטרק בוחר לתאר על הכרזה שלושה מפורסמים שהיו גם חבריו הטובים: רקדנית הקברטים המפורסמת ג'יין אווריל ומבקר התרבות אדוארד דו-ג'ארדין אשר יושבים בקהל הצופים במופע של הדמות השלישית, הזמרת והקומיקאית המפורסמת איווט ז'ילברט. בכרזה לא רואים את ראשה של איווט הזמרת אך מזהים אותה לפי הכפפות הארוכות והשחורות שהפכו לסימן היכרה.
ניתן לראות בציור שאת רוב הפוקוס הוא שם על ג'יאן הרקדנית של מועדון הקברט מולין רוג' שנודעה כחיננית ומעודנת. ג'יאן שנולדה מחוץ לנישואין, ננטשה על-ידי אביה והוכתה קשות על-ידי אמה עד אשר ברחה בגיל 16 מהבית, נתפסה והוכנסה לבית משוגעים. אהבתה לריקוד וקסמיה שכנעו את הנזירות לשחררה וכך מצאה עצמה במולין רוג' - מועדון הקברט המפורסם ביותר בפריז. עד מהרה התפרסמה כרקדנית בעלת חוש אופנתי ומיוחד לבגדים. כובעיהם הפכו לסימן ההיכר שלה והיא תמיד חבשה כובע גם כשהיא רקדה. טולוז לוטרק שהכיר אותה היטב צייר אותה כפי שהיא באמת: מרוחקת, בודדה ועצובה.
החידוש המיוחד של טולוז לוטרק ביצירה נעוץ בסגנון הציור הגרפי. לוטרק מעוות את הדמויות באופן לא מחמיא, ולמרות שהיו מחבריו הקרובים הם לא כועסים עליו ומקבלים בחיוך את הז'אנר של הקריקטורה, שמתאים במקרה זה לכרזה האמורה לתפוש את עיני הצופה החולף ברחוב, ולהזמינו פנימה למועדון.