200 | נמל מרסיי, 1905
פול סיניאק, 1863-1935
שמן על בד, 89X116 ס”מ, מוזיאון מטרופולין, ניו יורק.
פול סיניאק החל את דרכו כאדריכל ובגיל 18 החליט להמשיך כצייר. הוא החל לסייר בחופים רבים באירופה ולצייר נופים. ב- 1884 פגש סיניאק את קלוד מונה ואת ז'ורז' סרה, ונדהם מהתיאוריה החדשה של סרה ומאופן עבודתו השיטתית - ציור בנקודות צבע בגישה האופטית. סיניאק החל גם הוא לצייר בשיטה זו שנקראה מאוחר יותר ניאו-אימפרסיוניזם או פוינטליזם. בין השאר, סיניאק כתב בעצמו על תיאוריות שונות שצמחו בסוף המאה ה- 19 והיה מעורב גם בפעילות פוליטית אנרכיסטית. בכל קיץ היה סיניאק עוזב את פריז ונוסע לדרום צרפת, ובעיר הנמל מרסיי, צייר כמה וכמה תמונות המתארות את השתקפות האור במים. למעשה, בחלק גדול מעבודותיו צייר את חופי צרפת תוך התמקדות עמוקה במים.
האמנים הניאו-אימפרסיוניסטים בעצם פיתחו את רעיון האימפרסיוניזם, כלומר
ציור במשיכות מכחול קטנות בצבעים טהורים.
במקום לערבב את הצבעים על הפלטה, הם הניחו על הבד נקודות צבע, זו ליד זו, שוות בגודלן, וכך נוצרת תערובת אופטית. זו עבודה טכנית מדוקדקת הדורשת דיוק והקפדה גם בבחירת הגוונים, ואת הציור צריך לראות ממרחק, כדי לראות את האפקט המלא של הצבעוניות. שיטה זו פותחה בתיאוריות מדעיות המשלבות אופטיקה ופיזיקה, שילוב שמקרין מהציור הילת זוהר היוצרת בלבול ותדהמה בקהל הצופים.
בתחילת התנועה, הנאו-אימפרסיוניסטים לא התקבלו בברכה בעולם האמנות ובציבור, והיו בעיקר ביקורות רעות על שיטה זו. היו שתיארו את היצירה כאנדרלמוסיה או כשערוריה. כיוון שהתנועה הייתה הממשיכה של האימפרסיוניזם, היא ספגה את הביקורת שספגו האימפרסיוניסטים וגם ביקורת נוספת שהתבססה על פקפוק בשיטות החדשות שהציעה.
בציור זה מתואר הנמל העתיק והבוטל בעיר מרסיי. בתקופה זו, ערב מלחמת העולם הראשונה, היה הנמל גדוש בספינות, פעילות רבה התרחשה בו והאווירה הכללית לא הייתה כה זוהרת כפי שמשתקף בציור. להיפך, המבקרים במקום חוו את הלחץ ואת ארובות העשן של המפעלים התעשייתיים הרבים שהוקמו באזור.
בשנים המאוחרות של המאה ה- 20 שימשה העיר כנמל כניסה למיליוני מהגרים לתוך צרפת, ביניהם יהודים רבים שברחו מאירופה, ומשם יצאו אניות מעפילים לארץ ישראל. סיניאק מתאר את הנמל בצבעים בוהקים הקופצים מול עיני המתבונן, אך הטכניקה המדויקת של הנקודות יוצרת תמונה קפואה ונוצר עולם חדש, פנטסטי ודמיוני.