202 | תחנת  הרכבת בסאן לאזאר, 1877

קלוד מונה, 1840-1926

שמו על בד, 104X75 ס"מ, מוזיאון ד'אורסיי, פריז.

בשנת 1877 שכר מונה סטודיו ליד תחנת הרכבת סאן לאזאר והחל לצייר את סידרת הציורים  שנחשבת לחשובה ביותר מבין כל הסדרות שצייר. הוא הציג שבעה ציורים של התחנה בתערוכת האימפרסיוניסטית הגדולה, ולאחר מכן השלים את סידרה ל- 11 ציורים. זו הייתה סידרת הציורים המפורסמת ביותר בחייו.

ציור זה היה חדשני במיוחד בגלל יכולתו של האמן לתאר את רכבת הברזל, סמל למודרני, קשוח ומהיר, כמרחפת בתוך מערבולת של עננים כחולים ואדי קיטור לבנים. למרות הסגנון האימפרסיוניסטי, התמונה מתארת בצורה מדויקת את הטופוגרפיה של האזור ומאפשרת להבין אפילו  היכן עמד האמן בזמן העבודה.

במחצית המאה ה- 19 הייתה הרכבת לסמל רב עוצמה של ההתפתחות

הטכנולוגיה המייצגת את העולם המודרני. מסילות הברזל שינו כליל את פני החברה העירונית. הרבה פריזאים מן המעמד הבינוני והבורגני, מילאו את קרונות הרכבת שתיקח אותם לבילוי של סוף שבוע בכפרים הציוריים שמחוץ לפריז, ובמשך ימי השבוע, נהרו המונים מן הפרברים אל העיר הגדולה. 6 תחנות שירתו בתקופה זו את פריז אך תחנת סאן לאזאר הייתה המתוקשרת מכולם והפכה למקור השראה ליצירותיהם של האמנים האימפרסיוניסטים. הנושא של הטכנולוגיה המודרנית העסיק את האמנים ובמיוחד האווירה השוקקת ברציפי תחנת הרכבת, המראה של קטרי הרכבות הפולטים עשן, ותיאור הרגע החולף של התנועה המתרחשת במקום.

ציור זה שונה מאד מציוריו הקודמים של מונה ועליו נאמר: "מונה מדגים את החיים המודרניים בכל הכאוס וחוסר היציבות שלהם". הציור מתאר חלל סגור של התחנה, בדיוק ברגע שנכנס אליו קטר הרכבת במרכז הציור, מעלה עשן סמיך הממלא את החלל. קירות התחנה תוחמים את החלל והצופה כאילו מביט בנעשה מתוך המקום עצמו. האמן מתעניין בעיקר באפקט שנוצר עקב המפגש של העשן עם האור, אפקט שיוצר טשטוש וממוסס את קירות המבנה.

מונה בחר דווקא במקום זה, כיון שהיה אתר היסטורי ידוע בפריז. התחנה הוקמה לראשונה על-ידי מארי אמלי, אשתו של המלך לואי פיליפ ב- 1837, והתרחבה עם הזמן ממסלול עצירה אחד עד ל- 14 פלטפורמות מסודרות שדרכן עברו רכבות לששה יעדים שונים. כיום, תחנת סאן לאזאר ממוקמת ברובע ה- 8, באזור עסקים וקניות צפוף מאוד של פריז. תחנה זו היא מקום סואן במיוחד ומעליה מתנוסס מרכז קניות מפואר בעל 3 קומות.

בעקבות  ציוריו של מונה ושל ציירים אחרים מתקופתו, הפכה תחנת סאן לאזאר לסמל של המילה האחרונה בתחום התחבורה, והיא שימשה השראה גם בתחומי אמנות אחרים. אנרי קרטייה ברסון, צלם מפורסם משנות השלושים, יצר סידרת צילומים של הצד האחורי של התחנה. סופרים כגון אמיל זולא ורולנד סדון, תיארו אותה בחלק מן הרומנים הידועים שכתבו, ואף בקולנוע היא מצולמת בסרט "הנשיקה הצרפתית" משנת 1995.

מוזיאון תולדות האמנות

על שם שמואל פלאטו-שרון

 © כל הזכויות שמורות