171 | שיעור האנטומיה של ד"ר טולפ, 1632

רמברנדט הרמנזון ואן ריין, 1606-1669

שמן על בד, 216  X 170 ס"מ, הגלריה המלכותית מאוריצהאוס, האג, הולנד.

זהו ציור גדל ממדים, אחד מבין הציורים המפורסמים ביותר של רמברנדט וציור חשוב ביותר בתולדות האמנות. בתקופה זו נוצר ז'אנר שעסק בציורי דיוקן קבוצתי. ציורים שהוזמנו על-ידי חברי הגילדות המקצועיות שהתהוו במאה ה- 17. ציור זו הוזמן על-ידי קבוצת גילדת המנתחים באמסטרדם. במקום לצייר את הרופאים והסטודנטים לרפואה, מתעד רמברנדט אירוע נדיר ביותר שהתרחש כנראה בינואר 1632 - נתיחה פומבית של גופה על-ידי ד"ר טולפ, רופא האנטומיה הרשמי של העיר אשר הורשה לנתח גופות פושעים שהוצאו להורג רק פעם בשנה. האדם המנותח היה פושע בשם אריס קינט אשר הוצא להורג בעוון שוד מזויין.

בציור, מצדו האחד של השולחן, ניצבות כמה דמויות של הרופאים אשר שילמו תמורת הזכות להשתתף בשיעור. מימין, 

מוצגת דמותו של דוקטור ניקולס טולפ אשר מונה להיות המרצה הראשי של אגודת המנתחים באמסטרדם. רמברנדט מדגיש את חשיבותו של טולפ בכך שהוא היחיד שחובש מגבעת שחורה. כל הקבוצה כולה, הם למעשה דיוקנים מפורטים של דמויות חשובות בגילדה אשר הוצבו ביחד לדיוקן קבוצתי.

החדר בו מתבצע הניתוח חשוך למדי והתאורה ממוקדת בעיקר על מוקד הפעילות ועל הגוויה. ידו האחת של טולפ אוחזת במכשיר הניתוח וידו השנייה מונפת באוויר, כאילו הוא מסביר את מעשיו לקהל הצופים.

לכאורה, זהו ציור מדעי המתאר ניתוח בצורה קרה, אך אחת הפרשנויות טוענת שהיד המנותחת של המת מצוירת בחוסר פרופורציה לגופה ובהיפוך, ולכן רמברנדט כנראה צייר אותה על-פי ספר אנטומיה ולא מתוך התבוננות במהלך האירוע. לעובדה זו יש משמעות גדולה במסר שרצה האמן להעביר: המנותח, אריס קינדט, היה גנב "קטן" מאמסטרדם אשר נתלה שעה קלה לפני השיעור באנטומיה, והדגשת היד בציור מהווה ביטוי לגזר הדין החמור כלומר, זו היד שהביאה על בעליה את מותו. היד המוגדלת מסמלת את האקט האלים של העונש המוגזם על-פי דעתו של האמן. רמברנדט לא מזדהה בציורו עם גילדת הרופאים, למרות שהם אלה ששילמו לו שכר על עבודתו, אלא דווקא עם המת המנותח.

רק האמן מסתכל על המת, ואילו שאר הנוכחים מתעלמים. הם מתייחסים לגופה כאילו הייתה חומר, כאילו הוצאתו להורג של הגנב - עונש מוות על עבירות רכוש קטנות - אינה רלבנטית מבחינת המדע. רמברנדט מביע מחאה: ההתבוננות במקום הלא נכון מולידה שגיאות מוסריות. כל עברו של האדם המנותח נמחק והוא הופך בעצם למעין "סחורה" בשימוש המדע. האמן מעלה כאן שאלה פילוסופית: מי הפושע הגדול יותר ? הגנב שנטל סחורות של זולתו, או החברה שהופכת אותו בכזו קלות לסחורה ?

פרשנות אחרת של היסטוריון האמנות סיימון שאמה, מסבירה שרמברנדט התבקש לתת בציור ביטוי למוטיב שיבליט את היותו של כל אדם בן תמותה. באותה תקופה נהגו להציג אירוע כזה של נתיחה לא רק לפני רופאים, אלא זה הפך גם לסנסציה ציבורית לפחות פעם בשנה. אז נהגו המורים לאנטומיה להעביר את השיעור לאמפיתיאטרון וביצעו את הפעולה לפני קהל שכלל תלמידי רפואה, נכבדי העיר ופשוטי העם. אלה האחרונים נהנו אולי מן החוויה, אך בד ובד חוו את התוכחה שמותו של אדם הוא בלתי נמנע. זהו מסר חינוכי ודתי המקופל ביצירה.

מוזיאון תולדות האמנות

על שם שמואל פלאטו-שרון

 © כל הזכויות שמורות