דומייה לצייר תמונות בצבע שסגנונן מושפע מטכניקת הקריקטורה כלומר, עיוות הדמויות והקצנת מבעי פנים וגוף. דומייה יצר כ- 200 תמונות והציבור תבע ממנו להמשיך לצייר קריקטורות והתעלם מכישרונו כצייר.

תמונת זו, הייתה מאד מוצלחת, והייתה אחת מאלה שיצרו מוניטין לדומייה. בתמונה הוא מציג במרכז את צמד המשרתים קריספין וסקאפין, כשהם מתכננים ברשעות מזימה נגד אדוניהם. זוהי אלגוריה על בעלי השררה בצרפת, העסוקים בתוכניות כיצד לנצל את בני המעמד הנמוך והתמים. הדמויות הן בהשראת דמויות הליצנים מתוך הקומדיה דל-ארטה, והרעיון הדגיש את נושא הצביעות והשותפות בין שני המשרתים, קריספין וסקאפין, שעליהם נכתב גם מחזה מאת מולייר.

הקומדיה דל ארטה התבססה בדרך כלל על עלילה קבועה ועל כמה דמויות סטריאוטיפיות, שכל אחת ייצגה תכונות מסוימות. בין הדמויות המפורסמות שהופיעו בהצגה, זכורים עד היום ארלקינו - משרת נאמן, פנטלונה - עשיר וקמצן, וגם קריספין וסקפין - משרתים נוכלים ובעלי מזימות.

מבנה הסיפור לעתים תכופות היה כדלקמן: ישנו זוג אוהבים הרוצה לממש את אהבתו, אך קיים לכך מחסום בדמותו של האב של אחד מבני הזוג, או בדמותה של כל דמות חזקה אחרת. האוהבים ינסו להתגבר על המחסום בעזרת תחבולות שאותן מבצעים המשרתים. הדמות המרושעת תאיים על מבצעי התחבולות ותצדד בדמות החוסמת. הסיפור ייגמר כשאותו המחסום יישבר וזוג האוהבים יוכל להתאחד. הדמויות אינן מוצגות כאנשים חכמים, אלא כמלאי חשיבות והערכה עצמית המבוטאת בהגזמה ובעיוות, כדי להבליט את תכונותיהם השליליות.

דומייה מעצב את הדמויות על פי המאפיינים של התחפושת, שמקורותיה שאובים מתקופת רומא העתיקה וגם מקרנבל המסכות בוונציה. סקאפין מייצג את הדמות המרושעת וקריספין את עוזרו התמים, אשר מבצע הלכה למעשה את תחבולותיו של סקאפין.