151 | דיוקן עצמי, 1873

קאמי פיסארו, 1830-1903

ששמן על בד, 46X55 ס"מ, מוזיאון ד'אורסיי, פריז

פיסארו מציג את עצמו כטיפוס שונה ומיוחד. פניו עטורי זקן כשל רב יהודי, חובש כובע רחב שוליים כשל גאוצ'ו, עיניו נבונות ומבטו עיקש, כל אלה משקפים את אישיותו החזקה שהילכה קסם על כל מי שהכירו. הוא היה בעל דיבור מתמשך על אמנות, על החיים ועל מהפכות. פיסארו היה, במזגו ובאמונתו, אדם שמקדם בברכה אנשים ורעיונות כאחד. כאדם שהגיע לפריז מאזור מרוחק, הוא הבין את התחושה של הזרים, אלה שבאים מבחוץ ואינם מכירים את החוקים. בדרך כלל, פיסארו מזוהה כצייר נופים צרפתי וממובילי הסגנון האימפרסיוניסטי והפוינטליסטי (ציור המפרק את התמונה לנקודות). אך רבים אינם יודעים שמוצאו ממשפחה יהודית וששמו המקורי הוא יעקב אברהם קמיל.

פיסארו, צאצא למשפחת יהודים ספרדית ממוצא אנוסים, נולד באי הקאריבי סנט תומס, שהיה אז מושבה דנית. אביו 

פרדריק, נישא לאלמנת דודו בנישואים אזרחיים, מה שעורר עליהם ביקורת מצד היהודים האחרים באי. רבני הקהילה המקומית לא הכירו בנישואיהם ומשום כך היה מעמדו של פיסארו חריג והוא נחשב כבן לא חוקי. למרות זאת, שמרה המשפחה על זהותה היהודית ואביו הוריש חלק גדול מהונו לבית הכנסת המקומי.

הוא היה האמן בעל הביטוי הברור ביותר מבין שאר הציירים האימפרסיוניסטים. אישיותו, מסירותו המוחלטת לאמנות, פשטותו המופלאה והיעדר כל משוא פנים, הצליחו להשפיע השפעה מתמדת על רעיו ותלמידיו כל חייו. את רעיונותיו הוא פיתח בדיונים עם ציירים וסופרים צעירים, והם שתרמו לגיבוש ההשקפות על האימפרסיוניזם יותר מכל לימוד ומחקר.

לאחר שנשלח לכמה שנים לבית ספר ליד פאריז כדי לספוג את תרבות אירופה, הוא חזר לסנט תומס ב- 1847, כביכול כדי להצטרף לעסק המשפחתי, אלא שאז כבר היו לו תוכניות אחרות. הוא החליט להיות אמן. למעשה, הוא תמיד היה אמן שתמיד צייר ורשם את החיים שרחשו סביבו.

כהרפתקן, פיסארו יצא למסעות להאיטי ולוונצואלה. הוא חזר לצרפת, שם למד אצל כמה ציירים בפאריז והושפע מעט מכל אחד מהם. מבקריו טענו נגדו כי אמנותו אינה אלא סיכום של סגנונות אחרים.

ב- 1860 הוא פגש בצעירה צרפתייה קתולית בשם ז'ולי ולאיי, שנשכרה כדי לשמש משרתת לאמו שחזרה גם היא לצרפת. ב- 1861 נולד הראשון משמונת ילדיהם של בני הזוג ורק לאחר 10 שנים נישאו השניים. הוא הרבה לצייר את בני משפחתו ובעיקר את אשתו ז'ולי פיסארו שנראית כדמות קטנה ויפהפייה בציורי הנוף שלו.

באותה תקופה החלה מעורבותו העמוקה של פיסארו בפוליטיקה ובמהפכנות. הוא אימץ חשיבה אנרכיסטית שדגלה באופן קיצוני בחברה שוויונית ואנטי קפיטליסטית. האידיאליזם של פיסארו היה עיקש והוא לא נרתע מלחשוף את דעותיו למרות הצנזורה הפוליטית, עד כדי כך שהמשטרה הצרפתית אף עקבה אחריו מקרוב בגלל קשריו האנרכיסטיים.

פיסארו עבר עם משפחתו ההולכת וגדלה לפונטואז, כפר חקלאי מחוץ לפאריז, ושם, למרות תקופות של כמעט עוני, הוא נודע כאיש שדלתות ביתו פתוחות לכל. במשך הזמן פיסארו הפך להיות מעין מורה רוחני של ציירים חשובים כמו סזאן ופול גוגאן. בכישוריו הדיפלומטיים ובחשיבתו מרחיקת הראות, מילא פיסארו תפקיד מכריע גם בארגון קבוצת האימפרסיוניסטים. הוא השתתף בסלון האימפרסיוניסטי הראשון ב- 1874, יצר תיאוריות חדשות והיה הצייר שבסגנונו חלו השינויים הרבים ביותר. מבין כולם הוא היה האיש שהבין יותר מכל השאר את מהותה המהפכנית של התנועה האימפרסיוניסטית, אבל מה שמעולם לא השתנה ביצירתו, היה הנוכחות של דמויות אנושיות והאמונה שלו ברוח האדם.

מוזיאון תולדות האמנות

על שם שמואל פלאטו-שרון

 © כל הזכויות שמורות