אוזנו הימנית, הגיע לבית הבושת והעניק את אוזנו לזונה (יש הסבורים כי זו הייתה מחוזרת על-ידי שניהם וגם הסיבה לוויכוח). אחיו של ואן גוך מיהר לארל ואשפז אותו במוסד לחולי רוח.

מומחים לתולדות האמנות מגרמניה טוענים בספרם "אוזנו של ואן גוך, פול גוגן וברית השתיקה", כי ואן גוך לא כרת בעצמו את אוזנו. מי שאחראי למה שנחשב לאחת הדרמות הגדולות בתולדות האמנות הוא דווקא ידידו פול גוגן. בלהט המריבה הניף גוגן חרב סיף ופגע בפניו ובאוזנו של ואן גוך. גוגן, על פי הסיפורים, ברח מהבית. למחרת מצאו שוטרי העיר ארל גבר משוטט שפניו מכוסות בדם והעבירו אותו לבית החולים המקומי, שם התגלה שתנוך אוזנו השמאלית נכרת. מחברי הספר ציינו שוואן גוך לא סיפר על מעורבות ידידו בתקרית כדי לא לסבכו וכיוון שהיה ידוע כאדם מעורער, הניחו כל הנוגעים לחקירה שהוא פגע בעצמו. בחקירת המשטרה נראה ואן גוך מבולבל ולא מאוזן נפשית ואילו גוגן היה רהוט ובטוח.

הדיוקן העצמי עם האוזן החבושה צויר לאחר שואן גוך שוחרר מבית החולים, כשהוא מודע למצבו הנפשי הקשה. הציור ונועד לבטא את העצב הרב שלו עקב התקרית.