132 | אבותיה הרבים של אקה טהאמינה, 1893

פול גוגן, 1848-1906

שמן על בד, 76.3X54.3, המכון לאמנויות, שיקגו.

גוגן נולד בפאריס ב- 1848, אך גדל בפרו, ראה בילדותו אמנות פרה-קולומביאנית וביקש להאמין שדם אינדיאני זורם בעורקיו. אחרי שמשפחתו שבה לצרפת, התעורר בו יצר הנדודים והוא שירת חמש שנים בצי המסחרי. עם שובו לצרפת, מצא עבודה בבורסה של פריז, התחתן עם אישה דנית והוליד ילדים. היכרותו עם ציירים כמו פיסארו, ולימודי הציור שהחל בהם, שינו את חייו והוא החליט להקדיש את חייו לאמנות. כבר בצרפת, בראשית דרכו כצייר, נמשך גוגן אל האמנות הפרימיטיווית ואל מקומות רחוקים. הוא נדד בעולם רעב ללחם, עד שהגיע לאיים הטרופיים באוקיינוס השקט וצייר שם את ציוריו הידועים ביותר, הספוגים יופי מסתורי ועגמומי. בעיני השלטונות הקולוניאליים הצרפתיים היה הצייר התימהוני אנרכיסט מסוכן. במקום להזדהות עם בני ארצו השליטים, צידד גוגן בילידים התמימים והמנוצלים בידי מינהל קולוניאלי מושחת. גוגן למד את שפתם

של אנשי המקום והקיף את עצמו בנשים אקזוטיות. הוא היה אדם בלתי צפוי, יהיר ופרוע, אך גם איש משכיל ומעורה בתרבות תקופתו. הוא נהג לכתוב על אמנותו וכלל גם קטעים אוטוביוגרפיים, הגיגים על אמנות, דת וחברה. בכתביו הוא תוקף את הכנסייה, את האלוהים שהיא מייצגת ואת המיסיונרים הצבועים. הוא מתנגד למוסד הנישואין ומבקש שוויון זכויות לנשים.

בציור זה גוגן מציג את אקה טהאמינה, אהובתו, כ- "וואהינה", שבשפה המקומית מסמלת תחליף לוונוס, אלת היופי והאהבה המערבית. טהאמינה הייתה נערה בת 13, אחת מבין הנשים שחיו איתו בבקתתו שבטהיטי. בתרבות המקומית נהגו משפחות עניות למסור את בנותיהן לגבר תמורת תמיכה כספית. הנערה חונכה לטפל בגבר ולדאוג לכל צרכיו. הנערות  לא ראו בכך כל רע ושירתו את הגבר לו הן נמסרו בנאמנות.

בציור, טהאמינה לבושה בשמלה חסודה בסגנון המיסיונרי שרומזת על יחסו המכבד כלפיה. בכתובת שמעליה הוסיף גוגן פתגם טהיטי שמשמעותו הכרת תודה של הוריה אליו, הרואים בו כחלק מן המשפחה וכגבר שמגן עליה. ברקע הוא מצייר דמות אלילה פגאנית ובכך הוא מזדהה עם אמונותיהם של הילידים.

גוגן השתלב בתרבות זו להנאתו, אך גם ידע להעריך את חיוניותן היצרית והמינית של הנשים הטהיטיות, ובטא את הערצתו אליהן בציוריו. בציור זה יש ביטוי נגד הנורמות החברתיות המערביות המדכאות את החיוניות הזו. בתור אמן, הוא מבקש ליצור "אמנות פשוטה", לטבול מחדש בטבע הבתולי, לראות אך ורק את הפראים ולחיות את חייהם.

תמונותיו מהוות מרידה במוסכמות היופי הקלאסי שעוד מתקופת הרנסנס משמשות מודל לתרבות האירופאית. הוואהינה היא מעין חווה, אישה קדמונית-פרימיטיביסטית, ובציוריו היא ביטוי של אנטי-מודל לוונוס האירופאית. ציוריו מצטיינים במשטחי צבע גדולים וטהורים המושפעים מן האמנות הפרימיטיביסטית.

ההתפעלות מציוריו של גוגן החלה בפאריז עוד לפני מותו אך ההכרה הגוברת לא הביאה לו רווחה כספית. אשתו מכרה את הציורים ששלח לה ושמרה על הכסף למען ילדיהם והסוחרים הממולחים לא מיהרו לסייע לצייר הגולה. הוא מת ב- 1903 בגן העדן הדרומי שלו, כשהוא מרושש ובודד וכמו "המקוללים" האחרים, זכה גוגן לתהילת עולם רק אחרי מותו.

מוזיאון תולדות האמנות

על שם שמואל פלאטו-שרון

 © כל הזכויות שמורות