ז'אן בפטיסט שרדן, 1669-1779

שמן על בד, 38X50 ס"מ, מוזיאון הלובר, פריז.

הפך להיות מורה ומדריך של ציירים צעירים אחרים. שארדן שהיה במידה רבה אוטודידקט, הושפע מאוד מציירי הבארוק אשר כמוהם, הוא הקדיש את עצמו לנושאים פשוטים, בניגוד חריף לנושאים ההרואיים ההיסטוריים וסצנות הווי קלילות שהיו נפוצות באמנות של אמצע המאה ה- 18.

שארדן נחשב למומחה של ציורי טבע דומם וגם של ציורי ז'אנר שמתארים את חיי הבית: משרתות, מטבח, משפחות וילדים. ציוריו מאופיינים בקומפוזיציות מאוזנות, תאורה עדינה ומרקם מלוטש בשכבות צבע מעובות. בכישרונו הרב, הצליח לבטא בציוריו אווירת תמימות, משפחתיות ואמינות, על-ידי תיאור ריאליסטי מדויק של הדמויות והחפצים שמופיעים בתמונותיו.

בציור זה אנו רואים סצנה של "טקס תפילת החסד" שנאמרת לפני הארוחה. האם עורכת את השולחן ומורה לצעיר ילדיה לאמור את הברכה (הילדה הכורעת על ברכיה). האווירה השקטה, האינטימיות והשלווה הביתית, מקבלים חיזוק על-ידי עבודת צבע מאופקת ותאורה עמומה. היציבות שנוצרה על-ידי המבנה המשולש של שלוש הדמויות גם מוסיפה לשלווה של הסצנה. שארדן, בשונה מציירים אחרים בתקופתו, השכיל לבטא בציור ערכים שבהם האמין: חיי צניעות ואדיקות דתית. זה בלט על רקע ציורי הרוקוקו שבדרך כלל עסקו בחיי השפע והתענוגות של בני האצולה המגונדרים והמפונקים. למעשה זהו נושא באנאלי מוכר אך שארדן מבטא כאן מסר נוסף על האנשים הטובים, המרוצים בחלקם ומעדיפים את שלוות הנפש על-פני רדיפה אחר העושר.

עבודתו  של שארדן הפכה לפופולארית בקרב הציבור, בעיקר עבודות התחריטים שלו שנמכרו לקהל במחירים מוזלים בחנות מוזיאון הלובר. בשנותיו האחרונות, כאשר ראייתו החלה להיכשל, הוא החל לצייר בצבעי פסטל, שבתחילה לא היו מעורכים כראוי, אך כיום יש להם חשיבות רבה.