125 | התפילה לפני הארוחה, 1740 

ז'אן בפטיסט שרדן, 1669-1779

שמן על בד, 38X50 ס"מ, מוזיאון הלובר, פריז.

שארדן נחשב לאמן מייצג של סגנון הרוקוקו ששלט באירופה במאה ה- 18, סגנון אשר עסק בדרך כלל בחיי התענוגות של בני האצילים ונחשב לקיטשי בתולדות האמנות.

מבקרים רבים טענו שהסגנון גחמני וריקני וקורא תיגר על התרבות הקלאסית, אך בימינו, זכה הרוקוקו לתחייה מחדש באמנות העכשווית.

מלך צרפת לואי  ה- 15, אשר רצה להאדיר את מעמדו, הזמין אמנים רבים לקשט וליפות את ארמון ורסיי, ואלו יצרו עבורו פריטי אמנות רבים (ציורים, פסלים מיניאטוריים, רהיטים מסוגננים) שעד היום מוצגים בארמון. אביו של שארדן היה נגר פשוט וכיון שלא יכול היה לממן לימודים יקרים לבנו המוכשר, נאלץ שארדן לעבוד כשוליה ללא שכר אצל ציירים ידועים. כיון שהצטיין בהישגיו, המלך העניק לו סטודיו ומגורים במוזיאון הלובר. הוא סיים את לימודיו באקדמיה לאמנות וברבות השנים 

הפך להיות מורה ומדריך של ציירים צעירים אחרים. שארדן שהיה במידה רבה אוטודידקט, הושפע מאוד מציירי הבארוק אשר כמוהם, הוא הקדיש את עצמו לנושאים פשוטים, בניגוד חריף לנושאים ההרואיים ההיסטוריים וסצנות הווי קלילות שהיו נפוצות באמנות של אמצע המאה ה- 18.

שארדן נחשב למומחה של ציורי טבע דומם וגם של ציורי ז'אנר שמתארים את חיי הבית: משרתות, מטבח, משפחות וילדים. ציוריו מאופיינים בקומפוזיציות מאוזנות, תאורה עדינה ומרקם מלוטש בשכבות צבע מעובות. בכישרונו הרב, הצליח לבטא בציוריו אווירת תמימות, משפחתיות ואמינות, על-ידי תיאור ריאליסטי מדויק של הדמויות והחפצים שמופיעים בתמונותיו.

בציור זה אנו רואים סצנה של "טקס תפילת החסד" שנאמרת לפני הארוחה. האם עורכת את השולחן ומורה לצעיר ילדיה לאמור את הברכה (הילדה הכורעת על ברכיה). האווירה השקטה, האינטימיות והשלווה הביתית, מקבלים חיזוק על-ידי עבודת צבע מאופקת ותאורה עמומה. היציבות שנוצרה על-ידי המבנה המשולש של שלוש הדמויות גם מוסיפה לשלווה של הסצנה. שארדן, בשונה מציירים אחרים בתקופתו, השכיל לבטא בציור ערכים שבהם האמין: חיי צניעות ואדיקות דתית. זה בלט על רקע ציורי הרוקוקו שבדרך כלל עסקו בחיי השפע והתענוגות של בני האצולה המגונדרים והמפונקים. למעשה זהו נושא באנאלי מוכר אך שארדן מבטא כאן מסר נוסף על האנשים הטובים, המרוצים בחלקם ומעדיפים את שלוות הנפש על-פני רדיפה אחר העושר.

עבודתו  של שארדן הפכה לפופולארית בקרב הציבור, בעיקר עבודות התחריטים שלו שנמכרו לקהל במחירים מוזלים בחנות מוזיאון הלובר. בשנותיו האחרונות, כאשר ראייתו החלה להיכשל, הוא החל לצייר בצבעי פסטל, שבתחילה לא היו מעורכים כראוי, אך כיום יש להם חשיבות רבה.

מוזיאון תולדות האמנות

על שם שמואל פלאטו-שרון

 © כל הזכויות שמורות