פרנסיסקו גויה 1746-1828 

שמו על בד, 195X260 ס"מ, המוזיאון העירוני, מדריד.

ליפות את דמויות האצילים, אלא צייר אותם כעורים ומגוחכים, כדי להראות את צביעותם ורשעותם. גויה מחה על ההתדרדרות המוסרית בחיי החברה במדריד, אף שהוא עצמו לא היה כל כך מוסרי, התיידד עם האינטלקטואלים ולקח לו למאהבת את הדוכסית מאלבה.

במדריד עבד גויה כעוזרו של האמן טייפולו שעיטר אז את ארמון המלוכה. באותה תקופה גויה הושפע מסגנונו של טייפולו, בעיקר בצבעוניות העשירה והמנוגדת ובסמליות שבה מציגים דמויות מיתולוגיות כמייצגים את התכונות הטובות של בני האדם.

הציור הנוכחי הוא גדול ומרשים. מוצג היום בגלריה העירונית של העיר ומספר אירוע חשוב בהיסטוריה של ספרד. ב- 1808 פלשו כוחות צרפתיים לספרד בראשות נפוליאון בונפרטה והשתלטו על חצר המלכות. גויה נשאר צייר החצר ובמקביל לציוריו האחרים בהם הוא מתאר את זוועות המלחמה, בגרסתו המקורית של ציור זה, התבקש גויה לשלב את דמותו של יוסף בונפרטה, אשר מונה על-ידי אחיו למלך ספרד, ביצירה שתפאר את מדריד וכמובן גם תנציח את המלך.

התמונה שונה מאד מסגנונו המאוחר האקספרסיבי. הציור מבוצע בסגנון אקדמי ומבטא תחושת שלווה ושלום. התמונה מציגה 4 מלאכים האוחזים בשלט עליו כתוב "השני במאי", תאריך המתייחס להתקוממות העממית נגד הצרפתים במדריד ב- 1808. סבורים שקודם לכן היה דיוקנו של יוסף מצויר כמדליון בשלט ולאחר מכן הוחלף הדיוקן בכתובת המציינת את תאריך האירוע. גויה מבטא בציור את האווירה הפסטוראלית המאושרת לכאורה, באמצעות המלאך המנגן, האישה הצעירה והכלב שהוא סמל הנאמנות.

בשונה מהדמויות המעוותות שגויה צייר מאוחר יותר, ציור זה מושתת על מסורת של סמליות מתקופת הרנסנס והברוק. בציור ניכרת השפעתו של הצייר הניאו קלאסי טייפולו, שימוש בצבעוניות עשירה ומנוגדת. האלים מייצגים את התכונות הטובות של בני האדם.

ב- 1814, גורשו הצרפתים ולבית המלוכה חזר המלך הספרדי פרדיננד, שגם שלטונו היה רצוף בדיכוי ואכזריות. גויה שהיה מיואש, חולה וחירש, חזר לצייר את ציוריו המבעיתים ולאחר מכן עזב את מדריד, לצרפת, הסתגר בבית קטן שאת קירותיו הוא כסה בציורי שדים מפחידים, ונושאיו עסקו ברוחות רפאים שבטאו את סיוטיו ופחדיו מהמוות. שם שהה עד למותו.