החלילן הוא דמות של ילד קטן הנחבא בפינת חדר ומנגן בחליל צד.

נושא היצירה כמו גם צורת העמידה של החלילן ניזונים מהשפעת הפורטרטים של הגמדים והליצנים של דייגו וולסקז. הסירוב לקבל את התמונה לתצוגת ה"סלון של פריס" משנת 1866, היווה הזדמנות עבור הסופר הצעיר אמיל זולא לכתוב על כך מאמר נושא הדים בעיתון  l'evenement.

ביצירה זו יש ביטוי סמוי למדיום נוסף, המוסיקה.

המוסיקה, בשונה מהציור, הוא מדיום מופשט ותמציתי. החיבור של המוסיקה לילד התמים הוא טבעי ומאנה מציג את דמותו באמצעים פשוטים של קווי מיתאר וצבעוניות עזה וניגודים של אדום ושחור.

הדמות יוצרת רושם עז דווקא בגלל הפשטות שלה. הנער מצויר על רקע אפור ללא ציון מקום וכך נוצר חלל מופשט. מאנה מושפע מאוד מסגנון