וקיבל ביקורות קטלניות שהכריזו על הציור כמכוער ודוחה, מה שהוביל את אספן היצירה להחביא אותו למשך כמעט שני עשורים. בשנת 1892 היה ניסיון להציגו בשנית, בתערוכה נוספת, אך מהר מאד הציור הוצא מהתערוכה, שוב בשל ביקורות עויינות. האספן החליט למכור את הציור והוא הוצג שנה לאחר מכן בתערוכה בלונדון ודווקא שם זכה הציור להצלחה מרובה. האנגלים תפשו את היצירה כמוסר השכל כנגד משקה האבסינת הצרפתי וההרסני, וכנגד החברה הצרפתית ככלל. הם פירשו את דמות האישה כזונה נלעגת המתדרדרת לאלכוהוליזם בעקבות המשקה.

במציאות, בצוע היצירה לא התרחש בבית הקפה אלא בסטודיו של האמן, והדמויות המוצגות בציור הם חבריו של דגה: האישה הינה שחקנית צרפתיה מוכרת בשם אלן אנדרה והגבר, מרסלין דה בוטין, הינו פסל ודמות בוהמיינית מוכרת באותם הימים, שניהם נהגו לפקוד את בית הקפה הפריזאי האופנתי יחד עם דגה ושאר אינטלקטואלים ואמנים מודרניים ובוהמיים. התמונה יצרה שערורייה בצרפת והטילה דופי במוניטין של השניים עד אשר דגה נאלץ לתת הצהרה פומבית כי השניים אינם ולא היו מעולם אלכוהוליסטים.