לאונרדו דה וינצ'י

לֶאוֹנָרדוֹ דִי סֶר פִּייֶרוֹ דָה וִינצִ'י (Leonardo di ser Piero da Vinci).

15 באפריל 1452 - 2 במאי 1519.

ליאונרדו דה וינצ'י היה מגדולי אמני הרנסאנס שקנה לו מקום ייחודי בתולדות האנושות כאדם הבקיא במרבית תחומי הידע האנושי בזמנו. במהלך חייו הועלה לאונרדו דה וינצ'י על נס כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומאי, צייר, פסל, אדריכל ומוזיקאי מצטיין. עבור לאונרדו, בדומה לבני זמנו, לא הייתה הפרדה ברורה בין המחקר המדעי לבין האמנויות היפות. כל התחומים הללו משתלבים בתפיסתו של לאונרדו הרואה את תפקיד הצייר כפילוסוף, שאומנותו מושתתת על ידע מדעי רחב. לעומת זאת, ישנם חוקרים הרואים בעיסוקו המדעי גורם מחליש ומפריע, שהוביל להקטנה בתפוקה האומנותית שלו. דה וינצ'י ערך ניסויים מדעיים שבאמצעותם חקר את עולם הצמחים התעניין בגיאולוגיה, במבנה הקרקע ובחקר מאובנים, בתופעת הגאות והשפל והשפעת הירח על תנודות אלו. הוא המציא כלי נגינה, ובכתבי היד שלו יש רישומים מדעיים ותוכניות של מערכות השקיה, ביצורי ערים, וכלי נשק.

הוא נולד בפירנצה לסר פיירו דה וינצ'י, נוטריון פלורנטיני (אביו לא נשא לאישה את אמו -שעבדה כמשרתת בבית). לאונרדו אמנם גדל בין יתר בני המשפחה וזכה לחינוך כמו שאר אחיו, אך העובדה שנולד מחוץ למסגרת הנישואים, ריחפה מעליו בכל שנות ילדותו. עובדה זו השפיעה על אישיותו, הוא היה אדם חסר מעצורים שלא נכנע לשום מרות, ובמהלך חייו היה מעורב באירועים שהעיבו על שמו הטוב. בתחילת דרכו למד אצל הפסל המפורסם וורוקיו, ולאחר מכן, עזב את פירנצה ועבר להתגורר במילאנו. שם עבד עבור שליט מילאנו, לודוביקו ספורצה. ליאונרדו הציג את עצמו כממציא ומהנדס צבאי, המתכנן כלי מלחמה, והמעיט בכישרונו כאדריכל וצייר. למרות רשימת היכולות הצבאיות שהציג, הישגיו הבולטים במילאנו היו ציורי דיוקנים: פורטרט בשם "הגבירה עם החולד" (1488-1490), שהייתה פילגשו היפה של השליט, ויצירה חשובה אחרת: "המוזיקאי", יצירה המשקפת את הלך הרוח הרגשי של המודל. במהלך אותה שנה התיידד דה וינצ'י עם הנזיר המתמטיקאי הנודד לוקה פאצ'ולי, שהפך למורהו למתמטיקה וגיאומטריה, ויחדיו חקרו את כללי ההרמוניה והפרופורציה. פאצ'ולי כתב יצירת מופת "על הפרופורציה האלוהית", ולאונרדו הוסיף כ- 60 איורים גיאומטריים לספרו (שרטוטים מדעיים חדשניים לתקופתו).

ב- 1476 הואשם לאונרדו בביצוע מעשה סדום. באותן שנים הומוסקסואליות הייתה נפוצה מאוד בפירנצה, אך להלכה נחשב המין האנאלי בין גברים לפשע. לאונרדו נעצר לזמן קצר בעקבות הלשנה בעילום שם, אך לבסוף, בוטלה התביעה נגדו עקב חוסר ראיות. הוא הסתבך בעימותים חוזרים ונשנים עם פטרוניו כיוון שלעיתים קרובות לא סיים עבודות מוזמנות. "הירונימוס הקדוש", היום נמצאת בוותיקן, ו- "הערצת חכמי קדם", הנמצאת בגלריה אופיצי בפירנצה. אלה שתי היצירות שלא הושלמו ונשארו ברמת התכנון. שתי יצירותיו המפורסמות ביותר המייצגות את אמנות הרנסנס, הן ה- "סעודה האחרונה", יצירה שהוזמנה על ידי שליט מילאנו וכמעט ונכחדה בגלל ניסיונותיו הנועזים בעירובי טכניקות של צבעי שמן וצבעי טמפרה, וכמובן "המונה ליזה", שגם אותה לא מסר למזמין ונשא אותה לכל מקום אליו עבר במשך כ- 10 שנים. שתי יצירות אלה השפיעו על אמנים רבים מאז ועד היום.

ליאונרדו היה אוטודידקט ורכש ידע מתוך תצפית ובחינה, ולכן נחשב גם מקורי ופורץ דרך בתחומי ידע רבים. מחקריו ורעיונותיו מתועדים בכתביו ומספר רב של רישומים. מחקרים בתחום רעיון התעופה ומעוף הציפורים. הוא תכנן "מטוסים" שונים, בהם גם הליקופטר אותו ניתן להרים לשמים בעזרת רוטור המונע בידי אדם, וכן מצנח וגלשן שיכלו, בעקרון, להיות שמישים. בתחום האמנות הוא חקר את נושא אשליית העומק בציור ופיתח שיטה ליצירת תחושת העומק בעזרת שינויי גוון, בהירות וצבע נוף הרקע. תרומתו הממשית והבולטת ביותר של דה וינצ'י למדע ולאמנות מצויה במחקריו האנטומיים. הוא לא רק תיאר את אברי הגוף האנושי, אלא המציא שפה חזותית חדשה לתיאור הגוף. היה עליו למצוא טכניקה שתשלב הן את פרטי המעטה החיצוני והן את האיברים הפנימיים.

בסוף ימיו, נאלץ ליאונרדו לברוח לצרפת עקב סכסוך עם פטרוניו, והוא עבר לגור בצרפת תחת חסותו של המלך פרנסואה הראשון. הוא מונה ל- "צייר המלך" והתגורר באחוזה בקלו, שם חי עד מותו ב- 2 במאי 1519. על פי האגדה, נפטר בזרועותיו של מלך צרפת ונקבר בכנסיית סן פלורנטין שבאמבואז. אך בימי המהפכה הצרפתית נחרב המקום ומקום קבורתו לא נודע עוד.